פועל והופעל: הסביל של פיעל והפעיל

בדיבור היומיומי שומעים את פֻּעַל בעיקר בהווה, בתור שם תואר שמתאר את המצב שפעולה השאירה אחריה. מישהו סידר את החדר, ועכשיו הוא מְסֻדָּר. מישהו שיפץ את הדירה, ועכשיו היא מְשֻׁפֶּצֶת.

רבים מהם באים בזוגות עם ההווה של פִּעֵל. פִּעֵל הוא מה שגורם להרגשה: סֶרֶט מְעַנְיֵן. פֻּעַל הוא מי שמרגיש אותה: אֲנִי מְעֻנְיָן. באנגלית וברוסית יש זוגות דומים: interesting / interested, интересный / заинтересованный.

הֻפְעַל שומר על השלד של הִפְעִיל: ה׳ בהתחלה בעבר, מ׳ בהווה, ושתי האותיות הראשונות של השורש צמודות זו לזו. התנועות מתחלפות לקובוץ ולפתח, ובהווה לקובוץ ולקמץ: הִזְמִין הופך ל־הֻזְמַן, וההווה מַזְמִין הופך ל־מֻזְמָן.

העבר מקבל את הסיומות הרגילות: הֻזְמַנְתִּי, הֻזְמְנָה, הֻזְמְנוּ. להווה ארבע צורות: מֻזְמָן, מֻזְמֶנֶת, מֻזְמָנִים, מֻזְמָנוֹת. כמו לפֻּעַל, גם להֻפְעַל אין שם פועל ואין ציווי.

בזמן עבר פֻּעַל והֻפְעַל הם הקול של הכותרות, הדיווחים והמכתבים הרשמיים: הַטִּיסָה בֻּטְּלָה, הַמִּשְׂחָק הֻפְסַק. כמו בשיעור על נפעל, את העושה, אם מציינים אותו בכלל, מצרפים עם עַל יְדֵי: הַבִּנְיָן שֻׁפַּץ עַל יְדֵי הָעִירִיָּה.

בשיחה עַל יְדֵי נשמע כמו עיתון. כשיודעים מי עשה, משתמשים בפועל הפעיל, בפִּעֵל או בהִפְעִיל. כשלא יודעים, או שזה לא חשוב, משתמשים בצורת "הם" בלי נושא, המשפט הסתמי מהשיעור על הפעלים המודאליים: בִּטְּלוּ אֶת הַטִּיסָה, הִזְמִינוּ אוֹתָנוּ. וכשמספרים על עצמנו, גם הסביל בלי עושה הוא עברית יומיומית: הֻזְמַנְתִּי לַחֲתֻנָּה, הַטִּיסָה שֶׁלִּי בֻּטְּלָה.

פעלים בפִּעֵל ובהִפְעִיל מקבלים שם תואר לתוצאה מפֻּעַל ומהֻפְעַל: מְסֻדָּר, מֻזְמָן. פעלים בפָּעַל מקבלים אותו מבינוני פעול (פָּעוּל), בקמץ ובשורוק: סָגוּר, כָּתוּב, שָׁבוּר. הוא לא מספר שמשהו קרה. הוא מתאר את המצב שנשאר.

לכן כדאי להבדיל בין אירוע למצב, כמו שהתחלתם לעשות בשיעור על נפעל: הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה הוא האירוע, הַדֶּלֶת סְגוּרָה הוא המצב. בינוני פעול מתאים לשם העצם כמו שם תואר, ולפני סיומת התנועה הראשונה שלו מתקצרת לשווא: סָגוּר, סְגוּרָה. מתחת ל־א, ה, ח או ע היא הופכת לחטף פתח: אָהוּב, אֲהוּבָה.