שם הפועל

צָרִיךְ הוא בעצם שם תואר (בעבר אומרים הָיָה צָרִיךְ), ויָכוֹל הוא פועל חריג, אבל שניהם מתנהגים אותו דבר ומתאימים במין ובמספר.

בלשון התקנית אחרי לִפְנֵי ואַחֲרֵי באה פסוקית עם שֶׁ או שם עצם, ולא שם פועל: לִפְנֵי שֶׁאוֹכְלִים, לִפְנֵי הָאֹכֶל.

כמה פעלים נפוצים מאוד מתחילים ב־לָ במקום לִ: רובם פעלים בבניין פָּעַל שבאמצע השורש שלהם ו או י (לָקוּם, לָשִׁיר, לָבוֹא), ועוד כמה פעלים קצרים כמו לָלֶכֶת, לָשֶׁבֶת ולָצֵאת. לומדים אותם כמילים.

• שם הפועל מתחיל ב־ל ואף פעם לא משתנה.
• בשרשרת פעלים, הראשון מתאים ונושא את הזמן; השני בשם הפועל.
• רוצה, צריך, יכול, אוהב, מתחיל, מפסיק והמילים הסתמיות (אֶפְשָׁר, אָסוּר, מֻתָּר, כְּדַאי) מקבלים שם פועל.
• כְּדֵי ובְּלִי מקבלות שם פועל; לִפְנֵי ואַחֲרֵי מקבלות פסוקית עם שֶׁ.