השוואה: יותר, פחות, הכי

כדי לומר ששני דברים שווים, מספיק כְּמוֹ אחרי שם התואר, ואין צורך במבנה כמו as … as באנגלית: הוּא גָּבוֹהַּ כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלּוֹ. לֹא לפני התואר הופך את המשפט לשלילה, ובְּדִיּוּק כְּמוֹ מחזק את הדמיון.

לציון זהות ושוני משתמשים באוֹתוֹ, בשׁוֹנֶה מִ־ ובדּוֹמֶה לְ־. שלוש המילים האלה מתאימות כמו שמות תואר, ואילו כְּמוֹ לעולם אינה משתנה.

כדי לומר שמשהו עולה על כל האחרים, שמים הֲכִי לפני שם התואר: הֲכִי גָּדוֹל, הֲכִי טוֹב. הֲכִי אינה משתנה, והתואר מתאים כמו תמיד.

כאן הכלל מהשיעור על שמות התואר, שלפיו ה׳ הידיעה באה על שתי המילים, אינו חל: כששם העצם מיודע, רק הוא מקבל ה׳ הידיעה, והתואר שאחרי הֲכִי לא: הַבַּיִת הֲכִי גָּדוֹל. כדי לומר איפה או מתוך מי, מוסיפים בְּ־ (בַּכִּתָּה) או מִכֻּלָּם.

לא תמיד משווים למשהו. לפעמים רק אומרים באיזו מידה: קצת קר, די קל, טעים מאוד, יקר מדי. לשם כך יש בעברית סולם קצר של מילות מידה, ואף אחת מהן אינה משתנה לפי מין או מספר.

רובן באות לפני שם התואר. מְאוֹד באה במקור אחריו (טָעִים מְאוֹד), אבל בדיבור שומעים מְאוֹד טָעִים באותה מידה.

כדי להשוות איך אנשים עושים דברים, שמים יותר, פחות או הכי לפני תואר פועל כמו מַהֵר, לְאַט או טוֹב: הוּא רָץ יוֹתֵר מַהֵר מִמֶּנִּי. כדי להשוות כמה, מספיק יותר או פחות אחרי הפועל: אֲנִי עוֹבֵד יוֹתֵר.

תואר הפועל לעולם אינו מתאים: גבר, אישה וקבוצה שלמה כולם רצים מַהֵר. לא מחליפים אותו בשם התואר מָהִיר / מְהִירָה, שמתאר דבר: מְכוֹנִית מְהִירָה.