מספרים

לבד, "שתיים" הוא שְׁנַיִם (זכר) או שְׁתַּיִם (נקבה). ישירות לפני שם עצם הוא מתקצר לשְׁנֵי ולשְׁתֵּי, והוא בא לפני שם העצם כמו כל המספרים משתיים ומעלה.

משלוש ומעלה המספר בא ראשון ושם העצם ברבים. בוחרים את מין המספר לפי שם העצם: שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים אבל שָׁלוֹשׁ יְלָדוֹת.

שימו לב לשמות עצם שסיומת הרבים שלהם מטעה: שֻׁלְחָן הוא זכר, ולכן שְׁלוֹשָׁה שֻׁלְחָנוֹת; שָׁנָה היא נקבה, ולכן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

אחת־עשרה עד תשע־עשרה הן היחידה ועוד "עשר": עָשָׂר אחרי יחידה בזכר, עֶשְׂרֵה אחרי יחידה בנקבה. שני החלקים מתאימים לשם העצם, וחלק מיחידות הנקבה מתקצרות מעט: שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, שְׁבַע עֶשְׂרֵה, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה.

לעשרות העגולות, עשרים עד תשעים, ולמֵאָה יש צורה אחת לשני המינים. כאן העברית סוף סוף עושה הנחה.

אומרים את העשרות, מוסיפים וְ, ואז את היחידה. העשרות לא משתנות; רק היחידה מתאימה לשם העצם: עֶשְׂרִים וְאֶחָד סְפָרִים אבל עֶשְׂרִים וְאַחַת מַחְבָּרוֹת.