אותיות עבריות הן עיצורים. הנקודות והקווים הקטנים סביבן הם התנועות. חמישה צלילים, תריסר סימנים, וכל מילה נעשית קריאה.
לא תראו ניקוד בעיתונים או בצ׳אטים, אבל כל ספר ילדים, סידור, שיר וטקסט ללומדים מנוקד.
22 האותיות העבריות כותבות עיצורים. התנועות נכתבות כסימנים מתחת לאותיות, מעליהן או בתוכן. השיטה הזאת נקראת ניקוד.
קוראים ילידיים בדרך כלל מדלגים עליו כי הם כבר מכירים את המילים. ללומד זה ההבדל בין ניחוש לקריאה.
הסימנים מתווספים לאות ונקראים אחריה: קודם האות, ואז התנועה שלה.
ספרספר? ספָּר? סָפַר? רק ההקשר אומר.
sefer
ספר (לקריאה)
sapar
ספָּר (מקצוע)
safar
(הוא) ספר, מנה
בעברית המודרנית יש חמישה צלילי תנועה. כל צליל אפשר לכתוב בשני סימנים, וההבדל ביניהם היסטורי: היום הם נשמעים אותו דבר.
אז יש רק חמישה דברים לשמוע: a כמו ב"אבא", e כמו ב"גשם", i כמו ב"שיר", o כמו ב"שלום", u כמו ב"סוס".
האותיות ו ו־י נושאות לעיתים קרובות תנועה: וֹ היא "o", וּ היא "u", ו־ִי היא "i". הן נקראות "אימות קריאה".
a
כמו ב"אבא"
פתח
קמץ
e
כמו ב"גשם"
סגול
צירה
i
כמו ב"שיר"
חיריק
חיריק מלא
o
כמו ב"שלום"
חולם
חולם מלא
u
כמו ב"סוס"
שורוק
קובוץ
מוצג על האות א, שהיא שקטה, כך ששומעים את התנועה לבדה.

אות אחת בכל פעם: אומרים את העיצור, אחר כך את התנועה שלו, וממשיכים. בסוף מחברים את ההברות. קריאה איטית עכשיו היא קריאה מהירה בעוד חודש.
אות בלי סימן תנועה (או עם שווא בסוף הברה) סוגרת את ההברה: הוגים אותה בלי תנועה אחריה.
a-ba
א שקטה, ולכן הפתח לבדו נותן "a". בּ עם דגש היא "b", והקמץ שלה נותן "ba". ה־א הסופית לא מוסיפה כלום: a-ba.
ge-shem
ג + סגול = "ge". שׁ (נקודה מימין) + סגול = "she". ם סופית סוגרת את המילה: ge-shem.
si-ra
ס + חיריק = "si"; ה־י שאחריה רק מאריכה את ה־"i". ר + קמץ = "ra". ה סופית שקטה: si-ra.
shul-chan
שׁ + קובוץ = "shu". ל נושאת שווא וסוגרת את ההברה: "shul". ח + קמץ = "cha", ן סופית סוגרת: shul-chan.
bo-ker tov
בּ + חולם = "bo", ק + סגול = "ke", ר סוגרת: bo-ker. ט + חולם מלא = "to", ב בלי דגש היא "v": tov.
איך קוראים את המילה הזאת?
שֻׁלְחָן
אחרי שמכירים את התנועות, ארבעה פרטים מסבירים כמעט כל הפתעה: שתי אותיות שקטות, שלוש אותיות שמשמשות כתנועות, הנקודה שמשנה את צליל האות, והסימן שאומר "בלי תנועה".
בעברית המודרנית ל־א ול־ע אין צליל משלהן. הן פשוט נושאות את התנועה שכתובה עליהן.
adam
אדם (ה־א רק נושאת את ה־"a")
ir
עיר (ה־ע רק נושאת את ה־"i")
אחרי סימן תנועה, י מאריכה "i" (ו־ו "o" או "u"); ה סופית שקטה. האותיות האלה נשארות במילה גם בלי ניקוד, וכך קוראים טקסט לא מנוקד.
shir
שיר (ה־י היא חלק מה־"i")
shalom
שלום (ה־ו היא ה־"o")
נקודה בתוך ב, כ או פ הופכת אותן לקשות: b, k, p. בלעדיה הן רכות: v, kh, f. כלל אצבע: הנקודה מופיעה בתחילת מילה ואחרי הברה סגורה.
bayit / lev
בית / לב: b עם הנקודה, v בלעדיה
kelev / melakhim
כלב / מלכים: k עם הנקודה, kh בלעדיה
pe / sefer
פה / ספר: p עם הנקודה, f בלעדיה
שווא מתחת לאות בדרך כלל אומר "בלי תנועה": האות סוגרת את ההברה. בתחילת מילה הוגים אותו כ־"e" קצרה מאוד.
shul-chan
שווא נח מתחת ל־ל: ההברה נסגרת
ye-la-dim
שווא בתחילת מילה: "ye" מהיר
איך מתרגלים
קוראים טקסט מנוקד בקול חמש דקות כל יום: ספר ילדים, מילות שיר, המילים במשחק למטה. אומרים את התנועות לאט ומגזימים בהן. המהירות מגיעה לבד.
וֹ (ו עם נקודה מעל) היא "o", לא "u". ל־"u" הנקודה בפנים: וּ.
קוראים את הסימנים שיש, לא את המילה שמצפים לה: ב־סֵפֶר יש צירה וסגול, ולכן sefer.
שווא בתחילת מילה הוא "e" קצרה: ye-la-dim, לא yladim.
אותן מילים, חמש דרכים לשחק. השיא נשמר במכשיר הזה; התחברו כדי לצבור XP ולשמור על הרצף.
התאם כל מילה בעברית לתרגום הנכון. בנה רצף והראה את היכולות שלך! 🎯
חצי דקה של פידבק מכם מעצבת את השיעור הבא.
לחצו על כוכב כדי להתחיל
הזן פרטים כדי להיכנס ללוח הבקרה.
סיימתם את השיעור?
סמנו אותו כהושלם כדי לעקוב אחרי ההתקדמות בקורס הדקדוק.